החלטה בתיק ה"פ 59377-11-12

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישו הנתבעים (להלן: " המבקשים ") בשל היעדר עילת תביעה, התיישנות, שיהוי וחוסר תום לב של התובע, מר אברהם ענדען (להלן: " המשיב ").

על פי הנטען בכתב התביעה, עניינה של התביעה נשוא הבקשה שבפניי הינה למתן סעד הצהרתי לפיו המשיב זכאי להירשם כבעלים של נכס הרשום בפנקס המקרקעין, הידוע כנכס הנמצא בשטח השיפוט של הרשות המקומית עפולה בגוש 16739 חלקה 79 (להלן: " הנכס "). בנוסף ו/או לחילופין, מתבקש בית המשפט ליתן צו עשה אשר יורה למבקשים ו/או ללשכת רישום המקרקעין בנצרת לרשום את הבעלות בנכס על שם המשיב (לאחר תשלום כל המיסים הנדרשים) ו/או להורות למבקשים בצו עשה לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר אשר יאפשר למשיב לרשום את הנכס על שמו ו/או למוכרו וליהנות מפרותיו.

נימוקי הבקשה:

המבקשים טענו כי יש לסלק על הסף את התביעה מחמת היעדר עילת תביעה, כיוון שהמשיב ביסס את תביעתו ואת טענתו כי הוא זכאי להירשם כבעלים של הנכס על מסמך חוזי אחד ויחיד עליו החתים בחודש יולי 1997 את ארווינג בלנק ז"ל (להלן: " המנוח "), אביהם המנוח של המבקשים 1 ו-2, (להלן: " ההסכם ") על אף שלא היה לו כל תוקף ושדינו בטלות כיוון שהמשיב עצמו באמצעות ב"כ הבהיר חד משמעית כי הוא אינו תקף. לטענתם, עובר להגשת התביעה פנה המשיב באמצעות עו"ד אלוני במכתב לגב' אנה הרמן, הנמנית עם היורשים, והודיע לה מפורשות כי "I think you d'ont have to count on the old agreement with enden...",  משמע המדובר בהודאת בעל דין מטעם המשיב עצמו לפיה להסכם אין כל נפקות ועל כן הוא בטל. למקרא מכתבו של עו"ד אלוני אף עולה כי לשיטתו של המשיב אין בין הצדדים כל הסכם בר קיימא למכירתן של זכויות היורשים בנכס לו וממילא לא קמה לו כל זכות לרישום הבעלות בו על שמו, אלא להיפך, עו"ד אלוני הודיע כי ישנם מספר קונים פוטנציאלים שהביעו עניין ברכישת הזכויות בנכס והציע את שירותיו לקידומה של עסקה אפשרית ולא בכדי מסמך מהותי זה הוסתר על ידי המשיב מידיעתו של בית המשפט.

בנוסף לכך, לטענתם, בשנת 2012 שיגר המשיב אל היורשים טיוטה של הסכם חדש לחלוטין (להלן: " הטיוטה החדשה "), המהווה, הלכה למעשה, הודאה כי אין ומעולם לא היתה כל התחייבות בת תוקף מצדם למכור לו את הזכויות בנכס. כמו כן, לא זו בלבד שתנאיה של הטיוטה החדשה שונים לגמרי מהוראות כל הסכמה נטענת קודמת בין הצדדים, אלא שאף התמורה המוצעת שונה בתכלית - סך של 40,000 דולר ארה"ב או 10% ממחיר המכירה של המקרקעין - ומהווה סכום אבסורדי יחסית לערכו האמיתי של הנכס - 330,000 דולר ארה"ב לפני 17 שנים בקירוב ומן הסתם גבוה לאין שיעור כיום והמשיב אף הציע לקזז מסך התמורה את המיסים ואגרות האפוטרופוס הכללי אשר כרוכים בעסקה וגם מסמך מהותי זה הוסתר על ידו מידיעת בית המשפט.                                                               

המבקשים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף אף מחמת התיישנות. לטענתם, לא זו בלבד שהיורשים טרם נרשמו כבעלים של הזכויות בנכס, אלא שהם נוהלו בידי האפוטרופוס הכללי מכוח צו ניהול שניתן ביום 26/01/86, כעולה מנסח הרישום, אשר נוסח על ידי המשיב או מי מטעמו. משמע, גם אם היה תוקף כלשהו להסכם, דבר המוכחש, לא היו מוקנות למשיב מכוחו כל זכויות בנכס, אלא כל שהיה מוקנה לו לכאורה הינן זכויותיהם התיאורטיות של היורשים להירשם כבעלים של הנכס היה וישוחרר מחזקתו של האפוטרופוס הכללי. על כן, הזכות שהוקנתה למשיב לכאורה על פי ההסכם לא היתה זכות קניינית במקרקעין כי אם זכות אובליגטורית גרידא. לפיכך, תקופת ההתיישנות החלה על תביעת המשיב הינה 7 שנים. הואיל וההסכם נחתם לפני למעלה מ-15 שנים והואיל והמשיב ישב בחיבוק ידיים ולא נקף אצבע לכל הפחות החל משנת 2001, עת נרשמו היורשים כבעלי הזכויות, התביעה התיישנה זה מכבר ומטעם זה יש לדחותה על הסף.

המבקשים טענו כי אף לו היה תוקף להסכם, יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ניכר בהתנהלות המשיב, מאחר שההסכם נחתם בחודש יולי 1997 והיורשים נרשמו כבעלים של הזכויות בנכס כבר בשנת 2001. אולם, כתב התביעה הוגש רק בשלהי שנת 2012, למעלה מ-15 שנה לאחר מכן.

המבקשים טענו כי יש לדחות את התביעה אף מחמת חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים של המשיב, אשר עתר לסעד מן הצדק תוך שהוא מסתיר במתכוון עובדות ומסמכים מהותיים. לטענתם, המשיב הציג בפני בית המשפט את ההסכם, אך לא גילה כי כבר ביום 31/12/95, למעלה משנה וחצי טרם חתימתו, החתים את המנוח על ההסכם המקורי ואף לא הציגו בפני בית המשפט. כמו כן, מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם המקורי ערך המשיב את ההסכמה המקבילה במסגרתה כל שהיה מוסמך לעשות הינו לפעול לשחרור הנכס מחזקתו של האפוטרופוס הכללי ובשנת 2012 הוא העביר למבקשים את הטיוטה החדשה, כאמור, אשר אף היא לא הוצגה על ידו בפני בית המשפט.

טענות המשיב:

המשיב טען כי כתב התביעה מגלה עילה וכי הוא מתבסס על הסכם מכר החתום על ידי המנוח, אשר המבקשים אינם כופרים בתוכנו אלא טוענים כי הוא בטל ומבוטל בשל מסמכים מאוחרים לו, טענה אשר יש לבררה במסגרת ההליך המשפטי.

המשיב טען כי פנייתו של עו"ד אלוני לעו"ד אנה הרמן נעשתה במסגרת מו"מ על מנת לקדם את הליך המכירה של הנכס, כאשר עו"ד הרמן, שהציגה עצמה כמי שמייצגת את ענייני המבקשים, לא הציגה ייפוי כוח מטעמם לכך ואין לה כל מעמד של יורשת. לטענתו, לא ניתן ללמוד מתוכן המכתב כי הוא ויתר על זכויותיו מכוח ההסכם וההסכם עצמו לא בוטל על ידו או על ידי המבקשים. יתר על כן, על אף המגעים והיוזמות למו"מ מצידו מעולם לא נטען כלפיו כי הטעה ו/או הונה את המבקשים ומדובר בטענה כבושה שעלתה לראשונה בכתב התשובה של המבקשים, אשר עד היום במשך למעלה מ-15 שנים לא מצאו כל פגם בהתנהלותו וכעת מנסים להתנער מחובותיהם על פי ההסכם.

המשיב טען כי ד"ר סטפאן בלנק, בנו של המנוח, הודה בפניו כי אביו מכר לו את הנכס בהסכם כדת וכדין וכי אין לו כל טענה בעניין ולא יעלה על הדעת כי הוא עצמו יטען לבטלות ההסכם, המקנה לו בעלות על הנכס והכל בשל התכתבות של עו"ד אלוני עם עו"ד הרמן ואין מקום לתת למסמך זה פרשנות סובייקטיבית בלא דיון לגופו של עניין בנסיבות הוצאת המכתב וודאי שאין להסתמך עליו כעילה לסילוק על הסף. לטענתו, הפרשנות שמקנים המבקשים למסמכים מאוחרים להסכם המכר אין לה על מה שתסמוך, שכן ההתכתבות בין עורכי הדין ואף ההסכם החדש ששוגר למבקשים נעשו במסגרת מו"מ בין הצדדים ולכן לנאמר בהם אין נפקות לעצם הטענות המשפטיות נשוא התביעה.

המשיב טען כי התביעה לא התיישנה, שכן  עילת התובענה אינה ביום בו נחתם ההסכם, אלא ביום בו התבקשו המבקשים לחתום על כל המסמכים הנדרשים להסדרת העברת הרישום לידיו וסירבו לכך, מאחר שאין בהסכם תאריך יעד בו היה עליהם לעשות כן. לפיכך, מאחר שהמו"מ ביניהם התרחש במהלך שנת 2012-2013, הרי שגם לשיטת המבקשים טרם התיישנה התביעה.

המשיב הוסיף וטען כי תביעה כדוגמת התביעה בענייננו הוכרה בפסיקה כתביעה במקרקעין ומאחר שאין חולק כי עסקינן במקרקעין מוסדרים, התקופה הרלוונטית לענייננו היא 25 שנה. כמו כן, מדובר בזכות שביושר ולכן התביעה הינה תביעה במקרקעין במובן סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות.  לטענתו, העובדה שהנכס נוהל על ידי האפוטרופוס הכללי אין בה כדי לפגום בזכויות הקנייניות של המבקשים מכוח הירושה בעת חתימת ההסכם ועל כן לא נפגמה גם זכותו הקניינית. לאפוטרופוס הכללי אין כל מעמד קנייני בתיק ותפקידו היחיד היה לנהל את העסק עד לבוא בעליו המוכחים.

המשיב טען כי המבקשים לא הניחו כל תשתית המצדיקה סילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי ולא הוכיחו כי ויתר על מימוש זכויותיו על פי ההסכם וכן לא הוכיחו כי מצבם השתנה לרעה בשל העובדה שכתב התביעה הוגש כעת ונראה כי מהבחינה הראייתית הם אוחזים בכל הניירת הרלוונטית לעניין וכי הם בקיאים בכל ההיסטוריה שבינו לבינם על אף חלוף השנים. לטענתו, הוא פנה לבית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות וזכותו להחליט אימתי לקצור את הפירות להן הוא זכאי מכוח ההסכם ומאחר שערך הקרקע עלה בשנים האחרונות, כמתחייב מן ההיגיון הכלכלי, הוא רוצה לממש את זכויותיו מכוחו לעת הזאת.

המשיב טען כי טענת המבקשים כי הוסתרו מסמכים מהותיים אין לה על מה שתסמוך וכי הפרשנות שנותנים המבקשים למסמכים אלה ואחרים בתוך כתב תשובתם הינה פרשנות סובייקטיבית אשר צריכה להתברר בבית המשפט. לטענתו, כל המסמכים המהותיים הוגשו במסגרת כתב תביעתו, לרבות המסמך מכוחו הוא תובע את הבעלות בנכס, וטיוטת ההסכמים אותם מציגים המבקשים אין בהם ממש שכן בסופו של יום הם לא יצאו לפועל ומאחר שאין להם כל נפקות משפטית לעצם הגשת התביעה, אין ולא היתה כל נחיצות להגישם במסגרת כתב הטענות. בנוסף לכך, לטענתו, מערך ההסכמים הקודם מגלה דווקא את תום ליבו, שכן ההסכם הראשון היה על סך של 3,000 דולר ואילו ההסכם האחרון הינו על סך 6,000 דולר ולו חפץ להטעות את המשיבים לא היה מציע לשלם פי שניים ממה שהוסכם בתחילה. כמו כן, המבקשים הציגו הסכם נוסף בו שכר טרחתו היה 40% ואילו רצה להטעותם לא היתה באה לעולם טיוטת הסכם אשר הרעה באופן ניכר את מצבו ודווקא הימצאם של שלושת ההסכמים לאורך תקופת ההתקשרות ביניהם מלמדת כי הוא הלך עם רצונם ולא במהלכי כחש והטעייה כטענתם.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות, ממכלול הנימוקים אשר יפורטו להלן.

היעדר עילת תביעה: